מניטו מציג את הרעיון המרכזי של ההבדל בין הצורה שהתגלתה בבית ראשון לבית שני. הוא מסביר את מושג הידיעה האלוקית הכוללת את הדתיות והלאומיות כאחד, ואת הניתוק בין בית יוסף לבית יהודה כסיבת הכישלון. הוא מבאר מדוע התורה ניתנה דווקא דרך משה — בשל הכלליות של נשמתו שקולה כנגד כל ישראל, בניגוד לאבות שהיו שורש הפרטים.