מניטו מבאר את מעמד הרב קוק כ'כהן הגדול' הראשון של מדינת ישראל, לפי הפסוק 'והלכת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם'. הוא מתמודד עם הטענה שהרב היה משנה דעתו היום, ומציג כלל מוחלט: כל הרבנים הציונים שייכים לקבלה וכל האנטי-ציונים אינם מקובלים. הוא מזכיר את הגאון מווילנא שנתן את התאריך המדויק להקמת המדינה בספר 'ציפחת התנופה'.