מניטו מבאר את הרצף ההיסטורי של ח'-ט'-י' בטבת: תרגום השבעים, הסתלקות עזרא ונחמיה, והמצור על ירושלים — כדגם לשואה שהתחילה בתרגום התורה לגרמנית, חוסר מנהיגות, ואז החורבן. הוא מסביר שאמונת ישראל היא אמונת הגאולה — העדות שאפשר לצאת ממצב הגלות שהוא עצם הבריאה הרחוקה מהבורא. ישראל חי את הגאולה בהיסטוריה שלו.