מניטו מבחין בין תלמיד חכם שחי בשמחה כי הוא רואה ערך עולם הבא בעולם הזה, לבין הפילוסוף שעצוב מספקות. הוא מספר על תלמיד ישיבה שנרפא מספקותיו כשראה חסיד אוכל בשמחה. הוא מסביר את הגמרא על יראת שמיים כדבר קטן ליד משה.
תלמיד חכם
פילוסוף
שמחה
עצבות
ספקות
עולם הבא
עולם הזה
חוכמה בגויים
נבואה
חסיד
ישיבה
צדיק
יראת שמיים
משה רבנו
טעם המצוות
כוונות
מחשבת הבורא
עולם הבריאה
בינה
קבלה
אין סוף
תוהו