שלוש תרדמות — שינה, נבואה והגלויות
שלוש תרדמות: שינה (אדם הראשון), נבואה (אברהם), שטות. התרדמה של אברהם היתה נבואית ולא שינה. המדרש מפרש את 'אימה חשכה גדולה' כרמז לארבע הגלויות: חשכה — מדי שהחשיכה עיני ישראל, גדולה — יוון עם ריבוי אצילים. ארבע שפות (עברית, ארמית, ערבית, רומית) שייכות למעמד סיני — יש בהן קדושה מסוימת, בניגוד ליוונית שהיא שפת תרגום בלבד.
heהן עם לבדד ישכון - ייחוד ישראל במדרש
מניטו מלמד מדרש על האותיות ה ונ שאינן מזדווגות עם אותיות אחרות, כסמל לישראל שאינו יכול להידבק באומות. הוא מנתח את הפסוק הן עם לבדד ישכון ואת כוחו של ישראל דווקא מתוך בדידותו. מניטו מעיר על הנטייה היהודית לחסד כלפי האויב ומסיים בחידוש של ראש חודש ניסן כנקודת מפנה בלוח הזמנים של ישראל.
heתורה מן השמיים, פרה אדומה וסתם יינם
מדרש רבה על מלכי-צדק והכהונה שנמסרה לאברהם. התורה מן השמיים אינה מתאימה לארץ – זו טענת הגויים והסטן, ופרה אדומה מבטאת את האפשרות לטהר. איסור סתם יינם נידון כאיסור השווה ליין נסך, כי בזמננו עבודה זרה הפכה לסתמית.
heארבע המלכויות בפסוק בראשית — תוהו ובוהו וחושך
ריש לקיש פירש את 'והארץ היתה תוהו ובוהו וחושך' כרמז לארבע הגלויות: תוהו — בבל, בוהו — מדי, חושך — יוון, תהום — רומי. מקביל למלכויות מתחיל סיפור הכנת מלכות המשיח מאברהם. הגמרא בברכות על שלוש או ארבע משמרות בלילה קשורה לשאלת מספר המלכויות. שתי היסטוריות מקבילות: של המלכויות ושל הגאולה.
heישראל שעלו במחשבה, קריעת ים סוף והקושי שבנגיפת מצרים
מניטו דן בגמרא שאומרת 'ישראל עלו במחשבה תחילה' ובמדרש על 'ופסח ה' על הפתח'. הוא מסביר שקריעת ים סוף קשה בעיני הקב'ה כי צריך להרוג את מצרים כדי להציל את ישראל — למעלה השורש שלהם חשוב. המלאכים הושתקו כי 'מעשי ידי טובעים בים', אך למטה ישראל יכולים לשיר. מניטו מזהיר מבלבול הומניסטי בין השורש למציאות.
heואלה שמות — מדרש רבי אבהו על 'אלה' ו'ואלה'
מניטו מלמד את המדרש על ההבדל בין 'אלה' (פוסל את הראשונים) ל'ואלה' (מוסיף שבח). 'ואלה שמות' מחבר את ספר שמות לספר בראשית ומוסיף שבח על שבעים הנפש שכולם היו צדיקים. כל הסיפור מבריאת העולם עד סוף בראשית בא כדי להגיע לזכות בית יעקב — זו תמצית ספר בראשית.