הכלל והפרט - שורש הרע בבריאה
עיון במושג המחלוקת שנבראה ביום השני ובהבדל בין הכלל לפרט בבריאה. הכלליות היא תמיד טובה וקרובה לשורש, בעוד הפרטיות היא מקום החיסרון והרע. כל מה שברא הקב'ה בעולמו הוא טוב בשורשו, והרע מתגלה רק בניתוק מהשורש וברמת הריבוי. מכאן הכלל 'הוי דן את כל האדם לכף זכות' — מבחינת הכלליות שבו.
heהתורה כסדר העולם וחיי האדם - דרך חיים למהר'ל
עיון בשיטת המהר'ל שהתורה היא סדר העולם וסדר חיי האדם גם יחד. מי שדבק בתורה תורם לקיום העולם, ומי שפורש ממנה מחריב אותו. הפסוק 'יתמוך דבריי לבך שמור מצוותיי וחיה' מתפרש שהתורה תומכת את האדם שלא יגיע למיתה. דיון על ההבדל בין חסיד למתנגד, ועל החסיד שצריך תורה כי בלעדיה אינו חי באמת.
heחסרון העולם ומידת 'כל' של יעקב
המהר'ל מסביר שתנאי קיום העולם הוא החסרון שבו — דומה לדקארט שהראה שהטעות נובעת מרצון בלי גבול וידע מוגבל. יעקב אומר 'יש לי כל' לעומת עשו שאומר 'יש לי רב'. מי שיש לו מציאות חסרה כאילו אין לו כלום — זה המבנה הנפשי של היהודי השואף לשלמות. מושג 'מעין העולם הבא' מאפשר זיקה לשלמות בתוך החסרון.
heגאולת השכינה וצורך גבוה - דרך חיים
סוד 'ממעמקים קראתיך' — לא רק אני במעמקים קורא, אלא קורא אותך ממעמקים שאתה נמצא (גאולת השכינה). העולם הוא 'צורך גבוה' כי יש לו תכלית. כשהמקבל מקבל הוא נותן הנאה לנותן — זו העבודה. זכות האמהות מבטיחה את המשכיות הדורות: אברהם בלי יצחק אינו אברהם, ושילוב שלושה דורות מנציח את התורה.
heתורה אמיתית - תורתו אומנותו לפי המהר'ל
המהר'ל מסביר שלוש מדרגות של קניין תורה: משכים ומעריב (למעלה מהזמן), משחיר פניו (נותן גופו להעדר), ואכזרי על בניו (עוזב התעניינות בתולדות). תורה אמיתית שייכת לעולם הבא, לא לעולם הזה. מי שאומר שהתורה היא רק חוקה יפה של עם ישראל — זה צדוקי. דוגמת הגאון מוילנא שחי בתנאים קשים ונמנע מרוקחות כדי שלא יגזלו את זמן לימודו.
heמשכים ומעריב - התמדה בתורה למעלה מהזמן
המהר'ל מסביר 'שחורות כעורב' בשלוש דרשות: משכים ומעריב (תורה למעלה מהזמן), משחיר פניו (מסירות גוף), אכזרי על בניו כעורב (רב אדא בר מתנא שעזב ילדיו). הכיוון הוא שתלמיד חכם אמיתי קשור לתורה בכל מה שעושה — 'בכל דרכיך דעהו'. לחלק את החיים לחיי חול וקצת לימוד תורה זה צדוקי. תורתו אומנותו היא המדרגה שהתלמידי חכמים האמיתיים הגיעו אליה.