מדרגות העלייה בתפילה – ממלכות לקדושה
מניטו מלמד שיש שש מדרגות עלייה בתפילה: מארץ דרך ירח, שמש, עננים – עד לקדושה (השביעית). הבוקר הוא זמן מידת החסד והתפילה מתחילה עם אור השמש. המדרגה העליונה בעולם הזה היא כבר מעבר בין עולם הבריאה לעולם האצילות.
heתפילה, נבואה והלל – מהותם וההבדל ביניהם
מניטו מבאר את היחס בין תפילה לנבואה: הנבואה יורדת מלמעלה למטה, והתפילה עולה מלמטה למעלה כאור חוזר. הוא מסביר מדוע רק הקדושים ובני העולם הבא רשאים לומר הלויה, ומכאן הקשר לאמירת הלל בימים שבהם מתגלה מעין עולם הבא. כן נידון ההבדל בין שבת, המבטאת את חוקיות העולם, לבין המועדים המבטאים חידוש והתחדשות.
heכובד ראש בתפילה – שמחה ויראה וייחוד המידות
מניטו מגדיר את הכובד ראש בתפילה כשילוב של שמחה ויראה בו-זמנית: שמחה מפני שעומדים לפני מידת החסד, ויראה מפני מידת הדין – והכל אחד. הוא מדגיש שקבלה אמיתית נובעת מתוך הגמרא ולא בנפרד ממנה, ומצטט את רבו שאמר: מי שלא לומד קבלה אינו בן אדם, ומי שלא לומד גמרא אינו יהודי.
heשמיעה וראייה – חכמה, בינה ודעת בתפילה
מניטו מבאר את היחס בין שמיעה לראייה: קודם שמע ישראל ואחר כך ראה ישראל, כשם שהתלמוד מלמד להבין ואחריו הזוהר מגלה לראות. הוא מגדיר את ההבדלים בין חכמה (לומד מרב), בינה (מבין דבר מתוך דבר), ודעת (מבין מניסיון עצמו – רוח הקודש). נדון גם ההבדל בין ישראל לישמעאל: נעשה ונשמע מול שמיעה בלבד.
heמצוות הראייה, כוונות בתפילה ומדרגות הגיור
מניטו דן בהבדל בין נבואה (האל מדבר לאדם) לפילוסופיה (האדם מחפש את האל ומגיע לעצמו). הוא מלמד שמותר להתפלל בכוונות רק בירושלים, כי מחוצה לה ההשפעה יורדת בצינורות לא ברורים. כן נדונה בעיית הגיור בזמננו – שיש רק גר צדק או לא כלום, בעוד שבעבר היו מדרגות כגר תושב.