שר ועבד לפני המלך — ארבעת הבנים וקבלה
מניטו מסביר את ההבדל בין שר (כנגד) לעבד (נוכח) לפני המלך — השר מגלה גזירות והעבד מתפלל, כמו אהרן ומשה. הוא מנתח את שאלת הרשע בהגדה: מה העבודה הזאת לכם — לכם ולא לקב"ה. הרשע חכם להרע, שהוציא עצמו מהכלל. המילה מן בארמית רומזת שהשפה המדוברת הייתה ארמית.
heמלך סדום ואברהם — חסידות מופרזת, ייחוד המידות ותורה מן השמים
שיעור על הפסוק תן לי הנפש והרכוש קח לך (מלך סדום לאברהם). הרב מסביר: אברהם סירב מחמת חסידותו — אבל זו מידה מופרזת (חסיד שוטה, אל תצדק הרבה). הרכוש והנפשות שנשארו בידי סדום צריכים להיגאל אחר כך (ירידה למצרים, ויצאו ברכוש גדול = העלאת ניצוצות). הקשר לתורה מן השמים: אברהם = חסד, יצחק = דין — שניהם בכוח האדם. יעקב = ייחוד המידות (שמים = אש+מים) — צריך תורה מן השמים. חסד מנותק מייחוד נהפך לרע.
heמתן תורה בשבת, המנורה וקריאת שמע
מניטו מסביר שמתן תורה היה בשבת כי התורה שייכת ליום השביעי. הוא מנתח את סמל המנורה — שבעת הנרות כאיחוד חוכמות חיצוניות עם חוכמת התורה. הוא דן ברצון ישראל לשמוע ישירות מהמלך ולא מהשליח, ומציג את ההקבלה בין עשרת הדיברות לקריאת שמע.
heתורה מן השמיים, פרה אדומה ויין נסך
מניטו מסביר שתורה מן השמיים פירושו שהתורה לא מתאימה לארץ — היא תורת מלאכים. טענת הגויים: איך בני אדם לאחר החטא יכולים לקיימה? פרה אדומה היא התשובה. הוא דן גם ביין נסך וסתם יינם — שהאיסור זהה כי סתם יין מוביל לנישואין שמוביל לעבודה זרה, גם כשאין עבודה זרה מוגדרת.
heשערי אורה — שם כ״ה, מלכות ובניין העולם מחסד עד מלכות
שיעור על שערי אורה דף י׳ — שם כ״ה וספירת מלכות. נושאים: (1) שם כ״ה = 25 מדרגות של חמישה עולמות (עשייה, יצירה, בריאה, אצילות, אדם קדמון). סגולת ישראל — כה תברכו, כה יהיה זרעך. משה = פנים אל פנים, למעלה מכ״ה. (2) כה אמר ה׳ — כל הנביאים בכ״ה, משה גם בזה הדבר. ספירת מלכות היא הפתח לנבואה. (3) בניין העולם מחסד (אברהם) עד מלכות (דוד). עולם חסד יבנה. בניין מלמעלה, תיקון מלמטה. (4) בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ = בריאת הכלים. והארץ היתה תהו = שבירת הכלים של שש ספירות (חסד עד יסוד). בניין העולם = החזרת הכלים.
heסדר המידות — חסד דין רחמים, שלושה אבות ותורה מן השמים
שיעור על סדר הספירות ביום הראשון (יהי אור = חסד, ויהי אור = גבורה, וירא = תפארת, ויבדל = נצח, ויקרא = הוד, ויהי ערב = יסוד, ובוקר = מלכות — כולו יום אחד). עולם חסד יבנה = גילוי העולם מתחיל בחסד. שלושה אבות = חסד-דין-רחמים (חד״ר). אברהם = חסד, יצחק = דין — שניהם עוד לא ישראל. יעקב = ייחוד (אמת, שמים=אש+מים). מאברהם יצאה קליפה חיצונית (ישמעאל), מיצחק פנימית (עשו), יעקב = קדוש ישראל. הרב מבקר את החרדים: חד״ר ולא תחד״ר (חסד-רחמים-דין).
heדרך חיים - גאונות, טבע האדם והתורה
לימוד המהר'ל על כך שהגאונים הם האדם האמיתי ושאר בני האדם הם בעלי חיסרון. מניטו מסביר שהתורה אינה טבעית לאדם אלא צריך לקנותה, ושההתרגלות הופכת אותה לטבעית למי שקנה. הוא מבקר את קאנט שחשב שהשכל לבדו יכול לחדש את התורה.
heMatzpoun, conscience et responsabilite morale — Torah vs philosophie grecque
Le Rav critique le concept moderne de conscience (matzpoun) emprunte aux Grecs. En Torah, pas de dualite homme/conscience : lhomme EST son esprit, fondement de la responsabilite morale. Chez les Stoiciens et Epicuriens : dualisme qui rend lhomme irresponsable (le matzpoun serait parfait, lhomme imparfait). Les createurs de lhebreu moderne ont invente le mot matzpoun pour traduire conscience — mais ce concept na pas de base dans la Torah. Le Rav montre lestime des Sages pour les Stoiciens (preferes aux Epicuriens) tout en distinguant sagesse authentique de mythologie.
heיראת שמיים כאחריות - ראייה גדולה ושלמות האמונה
דרשה על יראת שמיים כראייה גדולה המביאה לאחריות. מניטו מסביר שהיראה משלימה את האהבה ושבלעדיה אין רצינות. הוא מקשר לאחריות הלאומית על תקומת ישראל, שלמות הארץ ותיקון העולם, ומזהיר מפני רפיון פנימי המוביל לוויתורים.
heנשמות כלליות, נשים במצוות, ויוסף הצדיק
מניטו מסביר שנשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמן כי יש להן תיקון פנימי (שעשני כרצונו). הוא מגלה שאישה שהולידה עשרה בנים יכולה לברוש אתרוג ותפילין. הוא דן בנשמות כלליות — כמו הרצל שקיים מדינת ישראל כמו אברהם בבחינת הכלל, ומשווה אותו ליוסף הצדיק שנראה כגוי לאחיו.
heמידת הדין והרחמים — קניין, קידושין וסוד הספירות
מניטו מסביר שמטרת מידת הדין היא חסד גמור — כדי שהאדם יקנה ולא רק יקבל במתנה. הוא משתמש בדוגמת מתן תורה: קיבלנו במתנה, קונים בלימוד, ומגיעים לשמחת תורה. הוא מקשר לקידושין — למה האיש מקנה ולא רק לוקח — ולספירות בינה, חסד וגבורה.
heאנוכי ה אלוקיך — גיבור מלחמה וזקן מלא רחמים
מניטו מלמד שהקב"ה התגלה כגיבור מלחמה בים סוף וכזקן מלא רחמים במתן תורה — ושניהם הם אותו אחד. זו התשובה למינים ששאלו על ריבוי אלוהויות. הוא מקשר לוויכוח בחברה הישראלית: החילונים רואים את משה כמלך, הדתיים כנותן תורה, ורק הציונות הדתית מכירה בשניהם.
heמלכי צדק מלך שלם — מסירת הכהונה והתורה לאברהם
שיעור על מלכי צדק מלך שלם (בראשית י״ד). מחלוקת: ר שמואל בר נחמני — לחם ויין = כהונה גדולה (לחם הפנים ונסכים), רבנה — תורה גילה לו (לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי). מלכי צדק = דמות משיחית קדומה, מסר לאברהם סגולת הכהונה. תורה ציוה לנו משה — החידוש של משה אינו מסירת התורה אלא הציווי (חיוב מצוות). האבות שמרו מידות בבחינת שמירה (כיין המשומר, מתבשל והולך) ללא חיוב ציווי עד משה.
heים סוף של מעלה, ספינות הנשמות וקריעת הים
מניטו מלמד שכל דבר למטה יש לו דוגמה למעלה — ים סוף של מטה מקביל לים סוף של מעלה. נשמות צדיקים עולות בספינות דרך הים העליון, נלחמות נגד מקטרגים ומנצחות. מצרים היא מקום הצער (מן המֵצר), וקריעת ים סוף היא קריעה גם בים החוכמה העליונה. כל חכמי לב שואבים חוכמה מים זה.
heשערי אורה — פחד יצחק, מידת הדין כאחוריים של החסד
שיעור על שערי אורה — כינוי פחד יצחק וספירת גבורה. נושאים: (1) מידת הדין היא האחוריים והמילוי של מידת החסד. מכיוון שהחסד אמיתי (חסד ממש, חסד ודאי), הדין גם אמיתי. (2) נבואת ישראל מתחילה באברהם — כי נביא הוא ויתפלל בעדך. כוח הנבואה שייך לכלל ישראל (סגולה כללית). (3) ההבדל בין נביאי ישראל לנביאי אומות העולם: אצל ישראל אותו תוכן ואותה נבואה, רק הסגנון שונה. אצל האומות — סובייקטיביות של כל אומה. (4) משה ביקש שהנבואה תפסק אצל אומות העולם (שלא תשרה שכינה עליהם). (5) מידת חסידות (רמב״ם שמונה פרקים) — מקיים מילי דאבות, דרך ארץ קדמה לתורה, מביא לכוח הנבואה.
heהתורה אינה טבעית — שלוש בחינות של טוב
מניטו מסביר לפי המהר"ל שהתורה אינה שייכת לעולם הטבע — היא אלוקית, וניתנה לעולם שלנו דרך זכות משה. דברי תורה אינם טובים מפני שנכתבו — אלא נכתבו מפני שהם טובים מעצמם. כוח התורה שבעל פה עדיף מהתורה שבכתב: חכמי ישראל יודעים מה טוב מעצמו ומאמתים זאת מכתבי הקודש.
heשערי אורה — כנסת ישראל, הלל ותפילת שמונה עשרה
שיעור על שערי אורה — כנסת ישראל ותפילה. נושאים: (1) כנסת ישראל = המדינה. הרמב״ם: אפילו מניין אחד בארץ ישראל, שם כנסת ישראל. בחו״ל — מקדש מעט. (2) שם אדוני = ספירת מלכות = הדיינות. אדוני שפתי תפתח. בברכה השנייה (אתה גיבור) — אדוני ולא הוויה. (3) מבנה התפילה: שבח (הלל) ואחר כך בקשה (מכוונת לספירת תפארת). (4) הלל = ההגדרה. אי אפשר להגיד הלל אמיתי כל עוד שורש הרע בעולם. דוד אמר הללויה רק כשראה מפלת הרשעים (יתמו חטאים מן הארץ). (5) הלל ביום העצמאות — מי שלא מכיר בנס כופר בנס. הלל בלי ברכה = מראות.
heמצוות ראייה — הכל חייבים, זכורך וכנסת ישראל
שיעור על מצוות הראייה (עליה לרגל). המשנה אומרת הכל חייבים חוץ מ... — הכל = ריבוי (לרבות ספקות), לא כלל. זכורך = לא רק זכרים, אלא הפרצוף של זכר (תפארת = שורש כנסת ישראל). בשורשו כולם שייכים — נשים, טומטום, אנדרוגינוס — אך מבחינת חיוב הלכתי יש הבדלים. במצוות הקהל דווקא נשים חייבות. הרב מראה כיצד דרך הקבלה מתגלה עמקות ההלכה: כל ישראל יש להם חלק = הכל שייכים לקול של מעמד הר סיני.
heמארצך וממולדתך — ארץ כנען כמולדת העברים
שיעור על הפסוק לך לך מארצך וממולדתך. המדרש מדייק: מולדתך = ארץ כנען (מולדת העברים), לא אור כשדים. ראיה מיוסף: גונב גנבתי מארץ העברים — כבר בתקופת יוסף ידעו שארץ כנען היא ארץ העברים. אברהם לא גילה פתאום שהוא עברי — הוא היה עברי בגלות באור כשדים, ושם נקרא ארמי. כשם שישראלי שנולד בפריז או במכסיקו — מולדתו ארץ ישראל, לא מקום הגלות. סוף פרשת נח: ויצאו מאור כשדים ללכת ארצה כנען = חזרה הביתה.
heברכת הבנים — ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה
שיעור על משמעות ברכת הבנים וזהות ישראל. נושאים: (1) כל ישראל הוא דוד מבחינה אחת, אברהם מבחינה אחרת, יצחק מבחינה אחרת — צריך 600,000 אבות כדי שישראל יהיה ישראל. (2) ברכה = פוריות (Peru URvu — הברכה הראשונה לאדם הראשון). בעברית מבורך = פורה, יותר מעצמו. (3) למה ישימך כאפרים וכמנשה נבחרה כברכת הבנים? כי זו הברכה הגדולה ביותר של פוריות. זה לא אומר שנותנים את דת אפרים ומנשה כדוגמה. (4) ההבדל: הברכה מתייחסת לאירוע בתולדות ישראל, לא לדוגמה אישית של חיים. המסורת לא בוחרת גיבור יחיד אלא את ההיסטוריה הכוללת.
heסגולת הנבואה, אמונה בגלות ורוח הקודש
מניטו מסביר שכוח הנבואה נשאר סגולה של כלל ישראל אך הצטמצם לרוח הקודש. עם החזרה לארץ מתחילה התחלה של תקופת נבואה חדשה. אמונה אינה אמונה במציאות ה" אלא אמונה שהבשורה תתקיים — למרות כל מה שמתכחש. בתקופת הנבואה לא אמרו אמן אלא ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.
heכל ישראל יש להם חלק לעולם הבא — בחירה, אמונה ונחשון
מניטו מפרש את המשנה כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא — שהחלק כבר קיים ותפקיד המצוות לקנות את שאר הנפש. הוא דן בבחירת ישראל ביציאת מצרים, מסביר שלפי הצדק עדיין היו שייכים למצרים, ורק זכות האמונה של נחשון בן עמינדב הצילה אותם — כמו הנחשונים מייסדי התנועה הציונית.
heשערי אורה — ספירת מלכות, גמר התיקון ושיטת הרב אשלג
שיעור על ספירת מלכות וגמר התיקון. נושאים: (1) מלכות = כלי לכל האורות שלמעלה, אין לה חיות בפני עצמה (לית לה מגרמה כלום). סוד שם אדוני — אדון כל הארץ. (2) שתי ה׳ של שם הויה — ה׳ ראשונה (בינה) וה׳ אחרונה (מלכות), שניהן נקראות אלוקים. (3) גמר התיקון: כשמלכות מספיק זכה להכיל אורות חוכמה, היא הופכת לכתר של העולם שלמטה ממנה. מלכות דחוכמה = כתר דבינה. (4) שיטת הרב אשלג: מלכות = רצון לקבל. הצמצום פעל בנקודה הרביעית. תיקון = הפיכת רצון לקבל לרצון להשפיע (= כתר). לתקן עולם במלכות שדי = ייחוד יסוד ומלכות. (5) כוונות התפילה משתנות לפי הדורות כי יש התפתחות של מבנה העולם דרך הזמן.
he[תמלול פגום]
קובץ עם תמלול פגום - תומלל בשפה לא מזוהה.
heי״ג מידות — גילוי שכינה בהסתר, תורה מן השמים
שיעור על י״ג מידות הרחמים. נושאים: (1) מידה ראשונה: גילוי שכינה דרך חיוּת הדבר בתקופת הסתרת פנים — רק מקובלים אמיתיים מבינים איך זה מתפקד. אסור להתייחס לזה בלי הכנה (מביא לחולי נפש). (2) אזהרה חמורה מפני שרלטנים בקבלה מעשית — צריך לברוח מזה. מדוע דרך רשעים צלחה = גנגסטרים רוחניים. (3) מידה שנייה: זקן מלא רחמים = דין תורה = תורה מן השמיים (פשוטו כמשמעו). התורה שייכת לעולם אחר ואיננה טבעית לעולם הזה. (4) נשמות ישראל מן השמיים — לכן ישראל מסוגל לקבל את התורה. ישראל אינו טבעי לעולם, כל העולם יודע את זה.
heבריאה ועשייה — תיקון, מוסר וקדושה
מניטו מבחין בין בריאה (עולם המחשבה/עולם הבא) לעשייה (הגשמה במציאות). הוא מסביר שיעד התורה הוא קדושה ולא רק מוסר — המוסר הוא שלב מקדים (דרך ארץ קדמה לתורה). הוא מזהיר מפני השיטה הצדוקית שרואה בתורה רק חוקת חיים ללא עולם הבא.
heגלות וקדושה — ארץ ישראל, בבל ואלכסנדריה
מניטו מסביר שהטבע האמיתי של הנשמה הוא להיות קרוב לבורא, ושגלות היא מצב מטאפיזי של להיות בחוץ. הוא מבחין בין בבל (עולם הישיבות, קרוב לקדושה) לאלכסנדריה (עולם הקהילות, יהודי מתורגם). הוא מדגיש שמאז קום המדינה, הגלות היא גהינם מלאכותי.
heרש"י הראשון — למה התורה מתחילה במעשה בראשית
מניטו מנתח את שאלת רש"י הראשונה: למה לא התחילה התורה מהחודש הזה לכם. הוא מסביר שהשאלה היא רק על מעשה בראשית (ולא על כל הנרטיב), כי הפתיחה ההיסטורית יכלה להתחיל מפרק ב. התשובה: כוח מעשיו הגיד לעמו — כדי שאומות העולם שמאמינות במקרא ישמעו שהארץ ניתנה לישראל.
heמושג התורה — תורה מן השמיים, הלכה למעשה ודעת חכם
שיעור על מושג התורה ויג עיקרי האמונה. נושאים: (1) י״ג עיקרים של הרמב״ם = תנאי הקיום בכנסת ישראל. הכופר באחד כופר בכל. אבל כלל אחד כולל הכל: תורה מן השמיים. (2) הגדרת תורה: כל התנ״ך שמשה רבינו לימד + כל דור ודור עד היום. בדורנו המושג השתנה — דבר תורה של רב אחד זה חכמה, לא תורה. (3) ההבדל בין דעת חכם בתורה לבין הלכה למעשה. חכם יכול לחלוק על הלכה למעשה בדעתו, אבל אם ממשיך נגד הלכה למעשה — זה כפירה. (4) בתקופת התלמוד הסמכות הייתה ברורה. היום — מי נותן סמכות לפסוק הלכה למעשה?
heתוכו כברו, שמיעה וראייה בלימוד תורה
מניטו מסביר שאין פסוק יוצא מידי פשוטו. תלמיד שאין תוכו כברו אינו תלמיד חכם. הוא מבחין בין שמיעה לראייה בלימוד תורה.
heהמהר"ל על מחלה ותורה — תחליף לסדר העולם
מניטו מלמד את פירוש המהר"ל על הגמרא חש בראשו יעסוק בתורה. הוא מסביר שמחלה היא תלכול של סדר העולם, ולימוד תורה מחבר לסדר העולם ומשמש תחליף מעין עולם הבא. הוא מבחין בין שני פירושי המהר"ל — הנגלה של הנסתר והנסתר של הנגלה.
heישמעאל, פרס וארבע מלכויות — נבואת המהר"ל
מניטו מציג חידוש של המהר"ל שישמעאל הוא בכלל מלכות פרס. הוא מקשר לאקטואליה שמאז נפילת השאח פרס מתגלה כישמעאל. מביא את הילקוט שמעוני שבשנה שמלך המשיח נגלה מלך פרס מתגרה במלך ערב.
heיעקב ורחל — תולדות יעקב הם יוסף
מניטו מלמד מהמדרש שיעקב לא הלך ללבן אלא בשביל רחל. כל השבטים האחרים הם טפלים ביחס ליוסף — הבכור של רחל. הוא מנתח את פרק כט: הבאר, האבן הגדולה שצריך את כל העדרים כדי לגלול אותה, ואת המשמעות של קדם — לא רק מזרח אלא מה שהיה לפנים.
heשבת שלום — ניגונים ושירים
הקלטה של ניגונים ושירי שבת.
heהכלל והפרט — פרישות מן הציבור וסוד אנוכי
מניטו מדגיש שמי שמוציא עצמו מן הכלל הוא רשע, אפילו הוא צדיק גדול — כקורח שהיה גדול אך חסר דרך ארץ. הוא מבקר את הפרישות מהקהילה ומזהיר מפני האורתודוקסיה שמוציאה עצמה מכלל ישראל. בסוף הוא מסביר שמטרת כל התורה היא להגיע להיות אנוכי — שמו של הקב"ה.
heאדם, אנוש ושת — חטא עבודה זרה ובני אלוהים
מניטו מנתח את ההבדל בין אדם, אנוש ושת. שת נברא בצלם אלוקים בניגוד לקין. חטאו של אנוש היה המצאת דת נוחה לעם במקום האמת — כמו מייסדי הנצרות. הוא מבחין בין מחשבת ישראל (תורה) למחשבה של יהודים (תרבות), ומסביר את ענין 70 השרים ושייכותם לאומות.
heארבע מלכויות, דור הפלגה ומלכות המשיח
מניטו מסביר את מקור ארבע המלכויות מנמרוד ואילך. הוא מראה שלפני דור הפלגה כל האנושות הייתה אחת (שפה אחת), ושהפילוג הוא המצב הטבעי של הגויים — לא של ישראל. יש שתי אסטרטגיות להחזרת האחדות: דרך המלכויות (כישלון מתמיד) ודרך ישראל (מלכות המשיח).
heלך לך — אברהם כגר ראשון וגילוי הזהות העברית
מניטו מסביר שאברהם הוא תחילה לגרים — הוא גילה את הזהות העברית שלו מתוך משפחה ארמית שהשתמדה. הוא מנתח לך לך מארצך (מדינה), ממולדתך (שכונה), מבית אביך כשלבי ניתוק מהזהות המדומה. הר המוריה הוא תכלית ארץ כנען, וישמעאל נולד כשאברהם היה עוד אברם.
heאחרית הימים — לא סוף העולם אלא קץ הגלות
מניטו מסביר שאחרית הימים אינה סוף העולם אלא מה שבא אחרי ימי ההיסטוריה — קץ הגלות. הגויים נעלמים אחרי שתקופתם נגמרת, אבל ישראל שורד דרך הגלות. הוא מספר שנוצרים מאמינים בגאולה פחדו מחזרת היהודים לירושלים כי עבורם זה סוף העולם. אברהם עבר מאב לארם לאב לכל העולם.
heאלוקי ישראל, מצוות הראייה ותפילת ערבית
מניטו מסביר שהכל חייבים בראייה כולל כל ישראל — אך בפועל ההלכתי חלה רק על זכרים. אלוקי ישראל זה לעתיד לבוא — כל עוד לא הגענו לגמר התיקון אומרים אלוקי יעקב. לכן תפילת ערבית (של יעקב) היא רשות ולא חובה — כי אנחנו עדיין בתקופת יעקב ולא הגענו למדרגת ישראל.
heתורה מן השמיים כסדר העולם — תורת הנגלה והנסתר
מניטו מסביר שהתורה היא סדר העולם (נסתר) וגם סדר האדם (נגלה). היא אינה טבעית לעולם הטבעי — היא תורת המלאכים. כדי לחיות לפיה בעולם תמה (שיש בו מיתה) צריך תורה שבעל פה. הקב"ה הביט בתורה (סדר עולם העצילות שכולו טוב) וברא עולם שרובו רע — ולכן צריך חכמים שיתאימו.
heמידת החסד, ימות המשיח ועולם הבא
מניטו מסביר שמידת החסד שייכת לעולם הבא ומידת הדין לעולם הזה. הוא מגדיר: עולם הזה = מאדם הראשון עד ימות המשיח, ימות המשיח = סוף עולם הזה (ממשיח בן יוסף ועד משיח בן דוד), עולם הבא = משהו אחר לגמרי. שת הוא שורש ישראל — נולד בצלם אלוקים בניגוד לקין.
heלא מניטו — חוג הגנה עצמית לעיוורים (אל-עם)
הקלטה שאינה שיעור של מניטו. תוכנית רדיו או ראיון על חוג הגנה עצמית לעיוורים ולקויי ראייה בהדרכת נתן אייזינגר, בבית מכבי תל אביב, בארגון אל-עם. ראיון עם נורית חי (מארגנת) ומתי ישראלי (משתתפת). הקלטה זו אינה קשורה לשיעורי הרב ליאון אשכנזי (מניטו).
heלך לך - מאור כשדים לארץ המוריה
לימוד בראשית רבה על פרשת לך לך. מניטו מראה שהיעד האמיתי של יציאת אברהם מאור כשדים אינו ארץ כנען סתם, אלא ארץ המוריה - מקום העקדה. הקשר בין לך לך אל הארץ אשר אראך לבין ולך לך אל ארץ המוריה הוא נושא מרכזי במדרש.
heתפארת ישראל — שבעים פנים לתורה, הגדה והלכה לפי שמואל הנגיד
שיעור על תפארת ישראל למהר״ל (פרק 10). נושאים: (1) שבעים פנים לתורה = שבעים אומות (ההגדרה הראשונית, לא רק מחלוקת בתורה שבעל פה). (2) שמואל הנגיד במבוא לתלמוד: הגדה = כל פירוש שאינו מצווה, ואין ללמוד ממנה אלא מה שיעלה על הדעת. הרב מקשה: איך חכם כזה אומר דבר כזה? ומסביר: דעתו אחרת — במישור ההלכה (מעשה) יש מקום למחלוקת, במישור המחשבה (הגדה) התורה אחת. הביטוי מה שיעלה על הדעת = ללמוד ולא לסמוך (לא כפשוטו — לקבל רק מה שנראה הגיוני).
heזהות ישראל מול האומות — נמרוד, אברהם ודורות שלפני המבול
שיעור על זהות ישראל לעומת זהות האומות. נקודות מרכזיות: (1) הגויים בגלות דור הפלגה — לפני כן העולם היה אחד (שפה אחת ודברים אחדים). (2) נמרוד ואברהם = מצב קיומי מקביל אך הפוך (גיבור ציד לפני ה = שבח, אך נהפך לרע). (3) חסידי אומות העולם = יחידי סגולה, נשמות ישראליות בגלות. (4) הדורות שלפני המבול: חנוך (מחנך), נוח (מנחם) — צדיקים שנכשלו. (5) יעקב = שלמותו של אדם הראשון, גאולת העולם.
heאדני ואלהי - יסוד המשיכה בין הספירות
לימוד קצר על היחס בין שם אדני (מלכות, למטה) לשם אלהי (יסוד, למעלה). מניטו מסביר שאדני משתוקק ונכסף להתעלות לאלהי, ומביא משל מהאבן השואבת (מגנט) וארבעת היסודות כדוגמה לכוח המשיכה שבין הספירות.
heלא בשמיים היא — בת קול, מגידים ודרך האמצע
שיעור על סמכות שמימית לעומת הלכתית. נושאים: (1) אחרי רבים להטות אפילו כשיש בת קול. (2) מגידים — הגר״א אסר להשתמש. סכנת עבודה זרה. (3) חידוש תורה שבעל פה מאז סיום הנבואה. (4) לא תסור ימין ושמאל — אור ישר ואור חוזר. (5) דרך האמצע.
heנשמות כלליות — האבות, יוסף, האור החיים והרצל
שיעור על נשמות כלליות ונשמות פרטיות. האבות = נשמות כלליות (לכן אין צורך בציווי תורה — נפשם כללית). המשנה = מידת הנפש, האור החיים הקדוש = נשמה כללית (המשנה התגלתה אליו ואמרה: אני נשמת כנסת ישראל). ארון יוסף ליד ארון התורה — כי מה שכתוב כאן קיים זה (עשרה פסוקים). שאלה על הרצל: שייך מבחינת נשמה כללית, הכל כתוב ברשמו של עולם. אשה שילדה עשרה בנים — יכולה לעלות לתורה (לפי דין, אך הדור עדיין לא מוכן).
heמלכי צדק, טרח ויוב — מעברים בין עולמות, הנחש והאדם
שיעור על מלכי צדק שמסר הכהונה לאברהם (הקדים ברכת עבד לברכת קונו). טרח = יוב לפי המקובלים: כל עוד אברהם לא מל, טרח היה צדיק הדור. הנחש = אדם טבעי שלא הגיע למוסר האמיתי (חוכמה בלי נשמה = עורמה). עשו = בחינת נחש אף שהוא בן יצחק ורבקה. אצל אומות העולם: יש חסידי אומות העולם (אדם ממש) ויש בחינת נחש. הרב מספר מניסיונו: המוסלמים דומים מאוד ליהודים בהתנהגות, אך ההבדל מהותי. הנוצרים — גילה את ההבדל רק במלחמה.